קופסת הדאגות
לְמוֹרִי הַדֹּב יֵשׁ הֲמוֹן דְּאָגוֹת. לְמַרְבֵּה הַמַּזָּל, חֲבֶרְתּוֹ מִילִי יוֹדַעַת אֵיךְ לַעֲזֹר לוֹ. ”הַדְּאָגוֹת שֶׁלָּנוּ תָּמִיד נִרְאוֹת קְטַנּוֹת יוֹתֵר אִם אֲנַחְנוּ מְשַׁתְּפִים אוֹתָן זֶה עִם זֶה,” הִיא אוֹמֶרֶת. וְזֶה נָכוֹן!מִילִי עוֹזֶרֶת לְמוֹרִי לְהָכִין קֻפְסָה מְיֻחֶדֶת. ”תִּכְתֹּב אֶת הַדְּאָגוֹת שֶׁלָּךְ עַל פֶּתֶק וְתַכְנִיס אוֹתוֹ פְּנִימָה,” הִיא אוֹמֶרֶת. ”הַדְּאָגוֹת לֹא יֵעָלְמוּ, אֲבָל הֵן לֹא יִמְנְעוּ מִמְּךָ לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים מְהַנִּים.”הַאִם קֻפְסַת הַדְּאָגוֹת בֶּאֱמֶת יְכוֹלָה לַעֲזֹר?


















