דב לא פוחד
דֹּב מַזְמִין אֶת כָּל הַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ לִמְסִבַּת פִּיגָ’מוֹת בָּאֹהֶל שֶׁבַּגִּנָּה שֶׁלּוֹ. סְנָאִית, אַרְנָב,
יַנְשׁוּף, שׁוּעָלָה וְגִירִית חוֹשְׁבִים שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת קְצָת מַפְחִיד לְבַד בַּחֹשֶׁךְ, אֲבָל לְמַרְבֵּה
הַמַּזָּל דֹּב לֹא פּוֹחֵד מִשּׁוּם דָּבָר! אוֹ אוּלַי גַּם הוּא קְצָת פּוֹחֵד?
הִצְטָרְפוּ אֶל דֹּב וְהַחֲבֵרִים בְּסִפּוּר עַל פַּחַד וְעַל אֹמֶץ, וְגַם עַל חֲשִׁיבוּתָהּ שֶׁל חֲבֵרוּת אֲמִתִּית.


















