הפיל/ יענקל'ה יעקובסון

״זֶה סִפּוּר עַל פִּיל, עַל סְתָם פִּיל אֶחָד, עִם אָזְנַיִם וְחֵדֶק, שׁוּם דָּבָר מְיֻחָד, שֶׁכְּמוֹ בְּכָל בֹּקֶר הִבִּיט בַּמַּרְאָה, וּלְפֶתַע מִלְמֵל: ״אִיחְחְ, זֶה נוֹרָא... הָאָזְנַיִם, הַחֵדֶק, זֶה כָּל כָּךְ מְכֹעָר... וְהַבֶּטֶן, כְּאִלּוּ בָּלַעְתִּי פֹּה הַר, לֹא לֹא״, הוּא הִמְשִׁיךְ לְמַלְמֵל, ״אֶת זֶה אֲנִי לֹא מוּכָן לְקַבֵּל״.״