בנצי וסופר-בן

בֹּקֶר אֶחָד פּוֹגֵשׁ בֶּנְצִי אֶת סוּפֶּר-בֵּן כְּשֶׁהוּא עָצוּב. הַפִּיל הַקָּטָן זָקוּק לְעֶזְרָתוֹ, כִּי חֲלִיפַת גִּבּוֹר-הָעָל שֶׁלּוֹ נִקְרְעָה. עֲלֵיהֶם לְהַגִּיעַ לְדוֹדָה זֶלְדָה הַתּוֹפֶרֶת בְּלִי שֶׁהַחַיּוֹת הָאֲחֵרוֹת בַּיַּעַר יַבְחִינוּ בָּהֶם. כָּרָגִיל, בֶּנְצִי הוּא שֶׁהוֹגֶה תָּכְנִית פְּעֻלָּה עַרְמוּמִית בִּמְיֻחָד!