אלמר ודודה זלדה

אֶלְמֶר וּוִילְבּוּר יוֹצְאִים לְבַקֵּר אֶת דּוֹדָתָם זֶלְדָה. אוּלַי הִיא כְּבָר זְקֵנָה וּמְעַט חֵרֶשֶׁת, אֲבָל כֵּיף לְבַלּוֹת אִתָּהּ, וְיֵשׁ לָהּ דְּבָרִים מְעַנְיְנִים לְהַרְאוֹת לִשְׁנֵי הַפִּילִים הַצְּעִירִים.
הִצְטָרְפוּ אֶל אֶלְמֶר, הַפִּיל הַצִּבְעוֹנִי הָאָהוּב, בְּסִפּוּר נוֹסָף עַל הַיֹּפִי שֶׁבַּקֶּשֶׁר הַמִּשְׁפַּחְתִּי בֵּין הַדּוֹרוֹת.