ספורי כבשים

עשי וינשטיין

את הסיפור מספר ילד המציג את עצמו כנכדו של קדישמן. לאחר שהגננת הראתה לילדים בגן אלבום ציורים של קדישמן, מבקש הילד מסבו שיצייר ציור לגן, ומוסיף:
'מנשקה, סבא שלי, אוהב לצייר כל מה שאני מבקש...'
מכאן ואילך מתפתח בין הילד לסבו דיאלוג ארוך, שכל פרק שלו מוצג בצד הימני של כל כפולת עמודים; דברי סבא בשחור, דברי הנכד בכחול. מיד מתברר שהדיאלוג אינו אלא משא ומתן רב-קונוטציות הצבוע בהומור ובשנינות.
סבא, כצפוי מקדישמן (המשתעשע בקריצה אל 'הנסיך הקטן'), מציע לצייר כבשה; הנכד מתנגד נמרצות, מבקש דווקא ציור של ארנב ואף נותן לסבא הנחיות. סבא קדישמן מצייר, אבל הכבשים של קדישמן אינן יודעות ויתור מהו, והתוצאה המשעשעת מוצגת בעמוד השמאלי.
המשך הדיאלוג מניב ציור אחר ציור ובסופו מביעים שני הצדדים שביעות רצון מן התוצאה: את הספר חותם ציור של 'כבשה שהולכת לישון, אחרי שהיא טיילה בשדה ואכלה עשב ירקרק ורדפה אחרי פרפרים, ועם רדת הערב היא שוכבת לישון בדיר.'
הספר מבטיח ואף מקיים: הוא מביא את האמנות אל הקוראים בנחת, בלא יומרות ובלא הסברים מייגעים. הקטנטנים יתבוננו בציורים המזמינים תגובה, וייהנו מסיפור פשוט וקולח בדיוק לפי מידתם שיש לו מקום גם על מדף ספרי ה'לילה טוב'. הגדולים יותר ייהנו מן ההקשרים הקונוטטיביים וממערכת הסמלים שבציורים ובטקסט. אלה כמו אלה ייהנו ממפגש עם אמן
 
 
רבי מכר | חדשים | מבוגרים | ילדים | נוער | בישול ואפייה | מילונים | חוברות עבודה | פנאי והעשרה